פרק בבניה 8/2020
עדות שאינה מקור (עדות שמועה) מסבכת את ההליך הפלילי. מצד אחד יש עדות, מצד שני אין דרך לחקור בפועל את מוסר האימרה. בנסיבות אלה עדות שמועה נפסלת במרבית המקרים. אולם אימרת שכיב מרע היא החריג לפי מה שיתואר.
אמרת אדם שתחשב לאמרת שכיב מרע, היא אמרה של אדם שהיה חשוף לאירוע אלימות שלהבנתו כמעט וקיפד את חייו – אמרתו לאנשים שהגיעו אליו היא בעלת משמעות רבה. יש לאמרה הזאת שם, אמרת שכיב מרע.
מדובר באמרה שמאוד קשה להתמודד מולה בעת המשפט הפלילי. יש אומנם אנשים שמשקרים גם ברגעיים שהם סבורים שהם האחרונים, אולם יש הנחת בסיס שלא.
גם באם יהיו לו בהמשך בעיות בזיכרון – אותה אמרה יכולה לבוא גם מפיהם של אחרים.
ההלכות בנושא הן קשיחות למדי.
ניתן לתקוף את האמירה הנ"ל במבחר דרכים – החל מהאמונה במצב (האמונה של האדם היא הגוזרת את המצב), אולם כעורך דין פלילי מדובר במשימה לא פשוטה. הרצון להאמין שאדם אומר אמת במצבים מסוימים הוא רצון כן ואמתי.
החוק: שכיב מרע (סעיף 10).
אימרת קורבן מעשה אלימות.
שנאמרה בסמוך לעבירה או בהזדמנות הראשונה שהייתה לו.
הקורבן גוסס או מאמין שהוא גוסס ערב מעשה האלימות.
בתנאים אלא אין חובה שהקורבן יעיד ובלבד שהעדות לא ניתנה מהסיבות הבאות:
תשישות, מחלה, העדרות מהארץ או פטירה.
אמרת שכיב מרע
פסק דין ניר חזיזה – מחוזי מרכז:
פסקי דין ראוי לקרוא במקור! כאן יש דגשים וכותרות שלא היו במקור.
אמרתו של עינב "זה ניר, פאיז", נופלת הן להגדרת רס-גסטה (res gestae) לפי סעיף 9 לפקודת הראיות ("…אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, לפי הטענה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו, והאמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לענין …")
והן להגדרת "אמרה של קרבן אלימות" לפי סעיף 10 לפקודת הראיות ("…אמרה שאמר אדם שנעשה בו, לפי הטענה, מעשה אלימות, והאמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו…").
לפיכך אמרה זו לא רק שהיא קבילה לעניין עצם נתינתה, אלא מהווה גם ראיה לעניין אמיתות תוכנה.
זאת ועוד, לאמרה המהווה את ההצבעה המיידית יש כוח ראייתי עצמאי ונפרד מההצבעה בחקירה ובבית המשפט (ראו יעקב קדמי, על הראיות (תש"ע) 615 (להלן: "קדמי").
ואכן, גם אם עינב לא היה מעיד בבית המשפט ניתן היה להביא את האמרה האמורה כראיה לאמיתות תוכנה –
כלומר כראיה לכך שהנאשם הוא היורה (וזאת הן מכוח סעיף 10 לפקודת הראיות והן מכוח ההלכה שנקבעה בע"פ 7293/97 ז'אפר נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460 (1998)).
קבילות מול משקל
"…ודוק, קבילות אמרת הרס-גסטה לעניין תוכנה (בענייננו – זיהוי ניר חזיזה כיורה), אין משמעו כי לא ניתן לפקפק במשקלה (למשל, בשל החשש שהעלה הסנגור שהזיהוי, למרות היותו ספונטני, הוא מוטעה).
לעניין זה יש להבחין בין השאלה האם יש לייחס מהימנות לנותן האמרה, לבין השאלה האם האמרה עצמה אמינה לצורך קביעת ממצא הזיהוי.
ככל שהדברים נוגעים למהימנות, הרי שמצבו הקשה של עינב בעת מתן האמרה והספונטניות בה ניתנה, מסירים כל חשש כי עינב ביקש לטפול אשמה בחף מפשע.
המסקנה המתבקשת, אם כך, היא, שעינב האמין, באופן סובייקטיבי, בעת שנתן את הרס-גסטה, בכך שזיהה את ניר חזיזה כמי שירה בו.
ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה מצביעה על נכונות הזיהוי.
אמרת שכיב מרע – זיהוי שגוי
כפי שטען הסנגור, ייתכנו מצבים בהם זיהוי מיידי בזירת הפשע יהיה זיהוי שגוי (וראו דורון מנשה ורביע עאסי "טעות בזיהוי חזותי של חשודים:
הזמנה למחקר ורפורמה", משפטים לה (תשס"ה) 205, 217 – 219 (להלן: "מנשה ועאסי")).
לפיכך, עלינו לבחון לא רק את השאלה האם, מבחינה סובייקטיבית, עינב האמין, בזמן אמת, שזיהה את היורה כניר חזיזה (שאלת מהימנות הזיהוי), אלא גם את השאלה האם, מבחינה אובייקטיבית, יש לקבל זיהוי זה כזיהוי אמין (שאלת אמינות הזיהוי).
