הוספת ראיות בערעור
צדדים חייבים לפעול בתיק הפלילי הבסיסי – באופן מיטבי.
משום מה, תמיד יש כאלו שחושבים שאפשרי לנהל את התיק הפלילי שוב בעת דיוני הערעור הפלילי!
זהו לא המצב!
ערעור הוא לא חזרה על התיק הפלילי לצורך תיקון המחדלים בשלב הבסיס.
במרבית המקרים החלפה של הייצוג, כמו גם קריאה של הכרעת הדין ולא אחת גם גזר הדין, מלמדת על המחדלים בשלבי הבסיס. מכאן הדרך קצרה להבין מה היו הטעויות. אבל במרבית המקרים אין דרך לתקן.
יש אירועים, בהם מגיע לידי ההגנה חומר ראיות חשוב ביותר אחרי ניהול התיק הפלילי – ולפני הדיון בערעור, בנסיבות אלא פועל הנאשם על מנת לנסות להביא ראיות נוספות.
מדובר בהליך מורכב.
הסתמכות על בית המשפט קמא
בית המשפט של הערעור מסתמך על בית המשפט שניהל את התיק. קשה מאוד לסתור טענות שבראיות.
אבל שיש טעות – הנושא מתוקן, בלי מילים רבות.
ע"פ 2921/18 : דגשים לא במקור:
"כפי שהראה חברי השופט א' שטיין, נפלה שגגה עובדתית בהכרעת הדין בניתוחם של מחקרי התקשורת, וזו משליכה על שאלת נוכחותו של בצלאל במהלך התקיפה.
בית המשפט המחוזי הסיק כאמור כי איכונו של בצלאל בשעה 20:54 בצומת אשדוד נוטה לתמוך בגרסת ההגנה, לפיה עזב את מקום האירוע עובר לשעה 20:25 – עוד בטרם החלה התקיפה.
בית המשפט הניח, כי לא ניתן היה לקחת חלק בתקיפה, כולה או חלקה, לעזוב את מקום האירוע, ולהגיע אל צומת אשדוד עד השעה 20:54. אלא שכפי שהראה חברי, האיכון הנ"ל מתייחס לרון עייש; לא לאביב בצלאל….".
מקורות של ראיות נוספות
את הראיות הנוספות נאשם כמו גם עורך הדין הפלילי מצליח להביא ממבחר גדול של מקורות.
החל מבקשות מחוק מאגרי מידע, דרך חומרים מהתיק עצמו כמו גם ראיות שהוא אוסף באופן עצמאי, בקשות לפי סעיף 74 לחסד"פ ועוד ועוד.
לאורך השנים בתיקים רבים עשיתי את המאמץ להביא ראיות נוספות בתיקי ערעור בהם טיפלתי – לא אחת התוצאה הייתה שגזר הדין שונה – חלף דיון של מיצוי בשאלת הראיות ודיון בשאלה האם אפשרי להביא אותן או שלא.
בחלק גדול מהמקרים הבקשה מסורבת הבקשה, לא אחת, בשל העובדה שזהו לא השלב הנכון להבאת הראיה הספציפית. כמו גם שהמוטב הנכון להבאת הראיות הוא בית המשפט של מטה.
קיימת שאלה של הבאת חומרים אחרים שהם אינם ראיות – כמו מסמכים אלא ואחרים על המצב המיוחד, רשומות רפואיות, תסקירים ועוד ועוד – כאן ההלכה מעט שונה, וחומרים אלא מצליחים להסתנן בקלות יחסית לתוך הדיונים.
מתי אפשרי להביא ראיה לדיון בערעור פלילי ?
ההלכה היא שונה לבית המשפט הפלילי ולאזרחי (במהות). בפלילי כמובן ההיגיון אומר שהנושא חייב להיות מעט שונה.
הלכה פסוקה היא: "… אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור כדרך השגרה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל מרשה בית המשפט שדן בערעור הבאת ראיה נוספת, ולעניין זה יש משקל מכריע לשאלה, אם הייתה אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם" (ראו ע"א 488/83 בן ציון צנעני נ' מאיר אגמון, פ"ד לח(4) 141, בעמ' 147).
ע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע ואח' השופט א. רובינשטיין הכרעה בבקשה לצרוף ראיות
ז. (1) ………………. ככלל אין בעלי הדין בערעור זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה… עם זאת, ….כחריג, את הגשתן של ראיות נוספות בשלב הערעור.
ככל שהמדובר בעובדות שקדמו למתן פסק הדין, ניתן להתיר את הגשתן אם המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה ובהנחה שנהג בתום לב… דבר זה מעוגן בשכל הישר".
הבאת ראיות על ידי המדינה לערעור
לאחרונה היו מספר תיקים פליליים שם המדינה ניסתה להוסיף ראיות אחרי תום הליך הבאת הראיות. לא תמיד לפי אותן הכללים שהמדינה מ נסה להחיל על נאשמים.
רשומה זאת דנה בכך.
החוק בדבר הבאת ראיה בעת הערעור
211. בית המשפט רשאי, אם היה סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, לגבות ראיות או להורות לערכאה הקודמת לגבות ראיות שיורה.
זהו החוק.
הבקשה להוספת הראיות מוגשת – בלי הראיה
על מנת שלא לבצע חשיפה לא ראויה של הראיה וללא בקרה. רק אחרי קבלת הבקשה תימסר הראיה.
התנאים מפסק דין בעניינו של מר אולמרט – טלנסקי
"..השיקולים שיש לשקול לשם בחינת בקשה לגביית ראיות המוגשת על-ידי המדינה בערעור מטעמה, לאחר שהנאשם זוכה בדינו בערכאה הדיונית הם:
א. האינטרס בדבר השמירה על עקרון סופיות הדיון. לשיקול זה משקל רב שכן ההתייחסות בדין לעקרון סופיות הדיון אינה סימטרית לגבי הנאשם ולגבי התביעה. לכך יש להוסיף, שהשבת התיק לערכאה הדיונית לגביית ראיות נוספות גם עלולה להוביל לעינוי דינו של הנאשם;
ב. האינטרס שלא לפגוע ביכולת ההגנה של הנאשם, נוכח העובדה כי מתן היתר עלול להיות בלתי הוגן כלפי הנאשם, בהיותו חורג מסדר הבאת הראיות בפלילים;
ג. שיקולים בדבר טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי תוצאת המשפט;
ד. בחינת האפשרות שעמדה לתביעה להציג את הראיות הנוספות בפני הערכאה הדיונית. לעניין זה יש לקחת בחשבון שלרשויות החקירה עומדים אמצעים רבים לאתר ראיות רלוונטיות, ומצופה מהן לנקוט אמצעים אלו.
מתוך פסק דין אולמרט
חובה להבין – כאן מדובר היה בראיות אחרי סיום פרשת ההגנה ! היינו עוד לפני הערעור !
"…. רצונה של התביעה להגיש ראיות נוספות לאחר תום פרשת ההגנה עומד בניגוד לסדרי הדין המקובלים, שלפיהם נחשף הנאשם למלוא חומרי החקירה ולפרשת התביעה כולה, בטרם פורש הוא את קו הגנתו בפני בית המשפט (יוער, כי אומנם קיימת לתביעה אפשרות להגיש ראיות נוספות לאחר פרשת ההגנה, בגדר "פרשת הזמה", אולם יכולת זו היא מוגבלת, וכפופה לאישור בית המשפט ולעמידה בתנאים שונים; ראו, סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי; וכן גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי 821 (כרך ב, התשע"א), שם מכונה הליך זה "אמצעי דיוני פוגעני" שיש לצמצם את השימוש בו).
יש הכרה שלנאשם אין את הכוחות של המדינה – ולכן לו קל הרבה יותר יהיה להביא ראיות לערעור :
"…. בידי המאשימה סמכויות רבות ומשאבים עצומים. הדברים נכונים הן לגבי הליך החקירה, שמנוהל על ידי המשטרה, והן בשלב של ההחלטה על הגשת כתב אישום. פער הכוחות בין הצדדים להליך הפלילי עלול להביא להרשעות שווא. עם זאת, בחברה דמוקרטית המכבדת את חרות הפרט ניתן משקל שונה לחשש מפני זיכוי שווא לעומת החשש מפני הרשעת שווא. "יותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים, מלהרֹג נקי אחד ביום מן-הימים" (הרמב"ם, ספר המצוות (הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים).".
הוספת ראיות לערעור – פסק דין מהותי – יולי 2017 :
עוד ל
ע"פ 5862/14
|
18 : " ……….. הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור היא החריג לכלל לפיו על בעלי הדין להביא ראיותיהם בפני הערכאה הדיונית. היא מתאפשרת רק כאשר סובר בית המשפט של ערכאת הערעור כי הגשת הראיות נדרשת לשם "עשיית צדק" (סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי),
דהיינו במקרה שבו הראיות חיוניות להגנתו של הנאשם ולמניעתו של עיוות דין.
על-מנת להשיב לשאלה זו הובאו בחשבון שלושה שיקולים – האפשרות (או העדרה) להשיג את הראיות כבר במסגרת ההליך שהתקיים בערכאה הדיונית; הערך של סופיות הדיון; וכן טיבן של הראיות והסיכוי שהגשתן תוביל לשינוי בתוצאה שנקבעה על-ידי הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289, 296-295 (1997) (להלן: עניין פופר); ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 249, 257 (2001); ע"פ 1019/13 פאיס נ' מדינת ישראל, פסקה 23 לפסק דינה של השופטת ע' ברון (6.7.2015) (להלן: עניין פאיס)).
כאן חייבים לדעת – קשה להאמין שבתיק הנ"ל הראיה הנוספת הייתה משנה את התמונה !
אולם גם בתיקים פליליים שם ברור היה שראיה נוספת תשנה את התמונה – לא אפשרו הבאת ראיות
ראוי לציין – מידי פעם גם בבית המשפט הראשון לא יאפשר הבאת עדות מסוימת !
כאן במקרה זה בית המשפט לא אישר עד נוסף -בבית המשפט עצמו !
| ע"פ 1280/06 |
| בפני: | כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין |
| כבוד השופט א' רובינשטיין | |
| כבוד השופט ד' חשין |
| המערער: | רועי כרמלי |
"… אחר העיון סברתי כי אין מקום להיעתר לעת הזאת לטענה. אכן "זכותו היסודית של נאשם להעיד כל אדם שלדעתו עשוי להוכיח את חפותו, לעולם אינה פוקעת, ומשמבקש נאשם להעיד אותו אדם יזמינו בית המשפט" (ע"פ 440/87 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 806 – השופטגולדברג). זכות זו כפופה – עקרונית – לסייג אחד "זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט" (סעיף 106(א) לחוק סדר הדין הפלילי; ע"פ 440/97; ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 217 – השופט, כתארו אז, אור).
הוספת ראיות – בית המשפט אינו חי מפי הצדדים:
"לענין זה אין בית המשפט חי מפי הצדדים, אלא הוא רשאי וחייב לנווט את הדיון – שלא לקבל ראיות ושלא להתיר שאלות לעד אם אינן רלבנטיות" (מ' שלגי וצ' כהן, סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א) 376; ע"פ 99/88 דקלו אליק נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 409; ע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 528, 529). במקרה שלפנינו סבר בית המשפט כי לאחר הגשת חוות דעתו של ד"ר אליאס, לא היה עוד טעם בהגשתה של חוות דעת נוספת להוכחת אותה טענה עצמה (בהקשר זה לא למותר לציין שחוות הדעת שהגשתה התבקשה הוגשה לתיק בית המשפט, והיתה בפניו ובפני באת כוח התביעה בזמן הדיון, ועל כן המסקנה באשר לזהות לחוות הדעת הקודמת נתבססה על עיון בה). זה הוא תפקידו, וזו חובתו, של בית המשפט "להקפיד על כך, שזמנו של בית המשפט יוקדש לנושא שלפניו" (ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 299, 300 – הנשיא שמגר), ואין אפוא פגם בהחלטת בית המשפט קמא. המדובר בשאלה דיונית, ואין בית המשפט שלערעור שם עצמו בנעלי בית המשפט הדיוני, ובהיעדר טעם של עיוות דין לסתור, עליו לכבד את שיקולי בית".
בקשה להוספת ראיות
מתוך: ערע"פ 5494/19 – שם יש בקשה בגלגול שלישי להוסיף גם ראיות (הבקשה נידחתה) :
"…משלא מצאתי טעם המצדיק את קבלת הראיות בשלב דיוני מאוחר זה, אין מקום לקבל אף את הבקשה לצירוף ראיות (וראו: רע"פ 3681/19 שבתאי נ' מדינת ישראל (13.6.2019); יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדרי הדין המשפט יב 15 (2007)).".
רע"א 9524/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' שלוה, פ"ד נו(3) 831
"…. ככלל, בית–המשפט לערעור אינו דן בראיות אשר לא היו בפני הערכאה הראשונה. עם זאת תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מאפשרת לבית–המשפט להתיר לבעל–דין, לבקשתו, להגיש ראיות נוספות בערעור אם הוא סבור כי הראיה דרושה לו על–מנת "…לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת…". הלכה היא כי רשלנותו של בעל–דין שבגינה לא הובאה הראיה בערכאה הראשונה, אינה יכולה לשמש עילה להבאת ראיות בשלב מאוחר (ע"א 371/81 נוריאל נ' אלשיך [4]; ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ [5]). בענייננו לא הציגה המבקשת כל סיבה מוצדקת שבגללה נמנעה מלהביא את פוליסת הביטוח כראיה עד לשלב זה של הדיון. בנסיבות אלה אין הצדקה להיענות לבקשה בשלב מאוחר זה של הדיון.
| בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפובשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים | עא 3325/05 |
מתוך פסק הדין :
"….הוספת ראיה בערעור- כללי
תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 שכותרתה "ראיות נוספות בערעור" קובעת את הכלל לפיו בעלי הדין אינם זכאים להביא ראיות נוספות בפני ערכאת הערעור, אלא אם בית המשפט שלערעור סבור שיש בראיה הנדונה כדי לאפשר לו מתן פסק דין.
וזו לשון התקנה:
"בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור… אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות."
הפסיקה מבחינה בין ראיות להוכחת עובדה שארעה לפני מתן פסק הדין שעליו מערערים לבין ראיות להוכחת עובדה שארעה לאחריו, כאשר ככלל התרת הגשת
— סוף עמוד 7 —
ראיות מן הסוג הראשון תינתן רק לאחר שהוכח כי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות במבקש וכי המבקש לא יכול היה לגלותה בשקידה סבירה ובהנחה שנהג בתום לב (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) תשס"ה, עמ' 616).
יחד עם זאת, קבעה הפסיקה חריג לכלל זה לפיו גם במקרים בהם מחדלו של המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במועד לערכאה הדיונית, רשאית ערכאת הערעור להתיר הגשת הראיה ובלבד שניכר כי הראיה נשוא הבקשה בעלת חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין (רע"א 4321/08 עיריית לוד נ' פרבמן ([פורסם בנבו], 1.9.08)) וכפי שמציין א' גורן בספרו הנ"ל בעמוד 617:
"במקרים מתאימים, עשוי בית-משפט שלערעור להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין".
ומן הכלל אל הפרט
בענייננו, אין מחלוקת כי מסמך ההודעה לערב נשוא הבקשה להוספת ראיה (שנחבא בתיק הבנק) היה בנמצא עוד בשלב ההוכחות בפני בית משפט קמא, וכי בשקידה סבירה ניתן היה לאתרו ולהציגו בפני בית משפט קמא.
יחד עם זאת, אני סבור כי לאור חשיבותו של מסמך זה, ויכולתו להשפיע ולהביא לשינוי קביעתו העובדתית של בית משפט קמא באשר למודעותו של המשיב בעת החתימה על כתב הערבות, הרי שיש בנסיבות העניין כדי להצדיק התרת הבאת הראיה, תוך סטייה מהכלל האמור, וזאת לשם בירור האמת.
