המעצר והחקירה הפלילית

פרק זה דן בהיבטים שלפני המעצר והחקירה הפלילית – היינו בפעולות החקירה הפלילית המתקיימות – בין עם מעצר ובין ללא מעצר.

בפרק אחר נמצאים חלק מתרגילי החקירה הספציפיים.

התרגילים שיכול ויופעלו על הנחקר בעת החקירה במשטרה!

בפרק זה יסקרו חקירות מהימים האחרונים, בין היתר, לאור פרסומם – כמו כן הסבר על פעולות המשטרה באותם התיקים.

 ההתרגשות שבמגע עם מי שהם העצורים האחרים היא אירוע מסעיר ביותר מבחינתו של הנחקר, במיוחד שהיא באה בשילוב מעצר לצורכי חקירה. היינו בשילוב החקירה.

כאן חשוב לנחקר לדעת – העיקר היא החקירה הפלילית ! המעצר למרות העומס שהוא מטיל – אינו העיקר!

במיוחד שלא ברור מה המשטרה יודעת וכיצד היא תקבל את האירוע – ולא פחות חשוב מי הוא החשוד המרכזי שבו תושקע עיקר תשומת הלב.

---

הפחד, השליטה של החוקר, העדר ההבנה כל אלא הם מציאות חדשה לרוב האנשים.

המציאות הלא נשלטת של הנחקר הופך אותו לאדם שכישוריו פחותים בהרבה ממה שניתן היה לשער שאפשרי.

---

חוקר משטרה חכם יוצר מציאות של חוסר שליטה אצל הנחקר. לא פעם יספרו נחקרים על כך שהחוקר סידר את חפציו והוציא אזיקים והציב אותם על השולחן ואז החל לשחק עם אותם האזיקים.

 גם אנשים שהם מודעים לחקירות, חוקרים, שוטרים, עורכי דין  ועוד בעלי מקצוע מתחומי החקירות נכשלים. הם כושלים באותם הכשלים של אחרוני העבריינים בעת החקירה הפלילית.

---

המעצר והחקירה הפלילית – ה"צורך לעזור לחוקרים":

 מה אומרות "העובדות" ?

---

 המשטרה לא פעם משתמשת בתרגילי חקירה לצורך ערעור הנחקר ושינוי תפיסתו למציאות. למעשה במרבית התיקים הגדולים החקירה היא משחק מוחות.

מקרה דניאל מעוז – הנאשם ברצח הוריו.

---

 א. איכון הפלאפון שלו היה באזור המרכז (הרצח בירושלים).

ב. היה את דמו בזירה – כמו גם פציעה בידו.

ג. במחשב האישי שלו נבחנו נושאים כמו רצח.

תחילה המשטרה הדליפה וכתבים ראיינו אותו – ללא ספק הדבר ערער אותו – מיותר לציין שלפני כתבים אתה לא מתייעץ בעורך דין פלילי.

---

כתרגיל חקירה, יספרו לו החוקרים שהוא צולם במצלמת אבטחה של אחת הדירות השכנות (המצלמה בפועל לא עבדה). הוא שמודע לקיומה – מאמין.

כאן האיש מתחיל להתערער – ברור לו שהוא נתפס משקר והוא מתחיל ב"סיפורים".

לאחר מיכן השוטרים יוסיפו פרט נוסף -נימצא דם.

לאחר מיכן החוקרים סיפרו על נושאי המחשב.

---

סקירה שמלאה של תרגילי חקירה נמצאת בפרק אחר. רק חשוב לדעת -כמו שיש תרגילי חקירה של החוקר יש את ההתנהלות ה"נכונה" של הנחקר… בכוחה למנטרל את מרבית תרגילי החקירה.

ראוי לדעת תרגילי החקירה הספציפיים מובאים בפרק אחר באתר.

ראוי לדעת מטרת תרגילי החקירה הוא ערעור הנחקר, הבנה שלו שהחוקר יודע הרבה יותר, ומתן במה נרחבת להסברים מצדו.

כך שהוא יפטפט עצמו לדעת – גם מקום שראוי היה לשתוק.

ככלל בחקירה מורכבת ראוי להימנע משיחות עם זרים ולבטח שלא לענות על שאלות ליפני שעורך דין פלילי מגיע. מה שמאפשר לנחקר לנשום עמוק ולהבין את הסיכונים הטמונים בתוך גרסתו לאירועים.

---

---

על מנת לתמרץ את הנחקר הם שולחים לכיוונו "גירויים" שאמורים להוביל אתו לתגובה אחרי תגובה.

במציאות זאת הם אוספים אמירות מפיו אודות המציאות כפי שהוא רואה אותה. הנחקר בהמשך לא ידע שמדובר באמירות ליפני אזהרה ולפני חקירה רשמית. בהמשך הוא יאלץ להתמודד גם אם אמירות אלו.

אמירות שנאמרו עוד ליפני תחילתה של החקירה ה"רישמית". (לא תמיד ראוי להתמודד איתן).

ולכן עוד ליפני ההזהרה. דוגמאות למקרים בהם מודלף חומר לתקשורת לצורך בחינת השטח.

---

הבסיס הוא בהקדמה :

עוד לפני המעצר יוצרים החוקרים מציאות במסגרתה "עיתונאים" (אמתיים) מקבלים תדרוך  (או לפחות הדלפה) אודות החשדות כנגדו.

 כך יוצא שהאדם נאלץ להתמודד עם עיתונאים ולענות על החשדות.

מיותר לציין שהדבר מוביל ללחצים קשים אצל הנחקר.

הבעיה היא שלחצים אלו אינם מבוקרים והנחקר מתחיל לפטפט את עצמו מול כל אדם שמוכן להאזין. לאחר מיכן הנאשם שמבין את שעשה חש בושה צער וחסר יכולת להכיל את עצמו – לא פעם.

---

הדבר אצל כל אדם, לבטח אדם שתחושת אשמה מסוימת רובצת לפתחו יוצרים גל של רגשות ופטפוט ללא הכרה בעת החקירה.

כאן מדובר היה באדם שהיה עורך דין וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה.

החוקרים אספו ראיות כנגדו והחלו מסכת של "הטרדות מיניות" החל מראיונות לתקשורת ששמחה במקרים שכאילו לשתף פעולה לצורכה שלה.

התוצאה הייתה שהאיש דיבר ודיבר – הכול ללא התייעצות אמירות שבהמשך יופנו גם כנגדו.

---

לאחר 24 שעות יש צורך להעלות את החשוד בפני שופט (יש מקרים נדירים של הערכה).

בפועל מתעלמים בכך שגם העצור יכול, במקרים קיצוניים, להגיש עתירה לשחרורו מקום בו השימוש בסמכות המעצר הוא התעמרות והמעצר אינו במקומו לחלוטין.

מדובר כמובן במקרים נדירים אולם הסמכות לעתור לשחרור קימת -גם מצד העצור וגם לפני סיומם של ה 24 שעות.

---

בפרשיות מהותיות חוקר משטרה טוב מבצע סידרה של פעולות רקע.

פעולות שלא בידיעת הנחקרים, במרבית המקרים.

הכל לפני שהוא יחקרו את הנחקר חקירה מהותית. פעולות הרקע יוצרות את בסיס הנתונים המתבקש לחקירה הפלילית.

– הן יתנו לחוקר את נקודת היתרון על הנחקר ותחושה קשה אצל הנחקר של ערעור עצמי.

---

לא פעם בזירה תהה גביית הודעות "מהירה" שמטרת "להרדים" את הנחקר בפוטנציה וליצור אצלו אשליה שלא חושדים בו. השיה שמספרת לו שהוא מצליח לחמוק.

קיימת חשיבות מכרעת לאמרה בזירה שם הנחקר עדיין לא חישב את צעדיו והדברים שנאמרים זוכים על כן לאמון מיוחד.

---

בתיק פלילי "גדול" או מהותי החקירה שונה – המשטרה בזירה גבתה הודעות קצרות מכול האנשים האפשריים . חשוב שלא יהיה ספק כולם חשודים בפוטנציה –  והמשטרה אוספת ראיות כנגד כל אדם ואדם בעל נגיה לפרשיה.

החוקיים יגיעו ללוויה (אם אירוע מוות) יבדקו מי מגיע ומי מתייפח, לא פעם אף יסריטו את הנוכחים – לצורכי ניתוח מעמיק בהמשך.

---

אם עד לשלב זה האיסוף היה ללא מגע עם הנחקר הרי מעכשיו האיסוף משנה את פניו, אנשי משטרה יבקרו בנקודות מפתח, לדוגמא בבית בו יושבים שבעה.

לא פעם כחברים של בני הזוג.

הם יגיעו ללוויה – לאור נטייה של רוצחים להגיע גם כן.

הם ינסו לאתר אנשים שהתנהלותם מצביעה על "עודף" צער – או חוסר צער.

הם ישוחחו עם שכנים בכול הבניינים באזור – מי יודע מתי לפרט מסוים תהה חשיבות להמשך ?

ככלל המטרה היא צפייה באירועים ואיסוף נתונים.

---

החוקרים איתרו מצלמת הבטחה, הבעיה היחידה הייתה שזאת לא עבדה.

החוקרים סיפרו לנחקר לאחר מסירת גרסתו הראשונית על קיומה.

הנחקר נכנס ללחץ והודה שהיה במקום.

ראוי לציין, עצם העובדה שמדובר בבן הובילה את המשטרה לכדאי כך שאין רלוונטית לט.א או אפילו לממצאי DNA בזירה. כך הנחקר קשר עצמו לזירה במועד ובאופן שהוביל לכתב האישום.

ראשית יובהר, הנושא בפרק זה אינו אדם ספציפי, או חקירה מסוימת, אלא, באמצעות עובדות כפי שהם מוצגות בתקשורת.

קיימת התייחסות למצב משפטי מורכב. לעורך דין אדטו אין כל ידיעה מעבר לתקשורת אודות מקרה זה.

 סיפור מציאת אמצעי הלחימה, נשק ואמצעי החבלה במחסן בבניין בו מתגוררת עורכת הדין ידועה מאזור המרכז שלפי הפרסומים ייצגה בין היתר גם "ארגוני פשיעה" ומעצרה בעקבות זאת.

הנקודה מעלה שאלה מהותית ביותר – מדוע נעצרה לצורכי חקירה רק עורכת הדין הפלילית? מה על אותם דיירים שהמחסן משמש גם אותם ? היינו מה ההבדל ביניהם לבינה ?

---

השאלה היא למעשה: מה הקשר של עורכת הדין לחפצים? לא פחות מעניינת היא השאלה – כיצד מוכיחים את אותו הקשר באופן משפטי?

 האומנם מציאה של חפץ במקום בו ישנה שליטה מסוימת ומחולקת לאחד האנשים יכולה לקשור מי מהם למוצג שבמקרה זה הוא פלילי?

על מנת להבין את התשובה לשאלה חייבים להבין תחילה מהי החזקה בחפץ.

(מאז כתיבת הדברים התיק הנ"ל נסגר).

---

 על מנת להבין את שאלת ההחזקה הפלילית חייבים לדעת תחילה האם יש מודעות וידיעה על ההחזקה בסמים.

 הרי אם השותף מחזיק בסם בחדרו שלו, ואין ידיעה על הסמים מצד האחר ברור לחלוטין שאין כל החזקה של השותף השני.

 אבל מה קורה במקרה שאותו השותף מתיר לכם להיכנס לחדרו ולקחת מהסם מתי שתרצו ?

היינו קודם כל ישנה מודעות לסם ולאחר מיכן ישנה גם שליטה מסוימת שמלמדת על החזקה בסם!

ללא ספק ההחזקה כאן היא משותפת אפילו כל הסם נימצא בידיו של האחר באופן תאורטי בלבד.

במקרים מסוימים גם ידיעה על הסם  (אפילו בלי ידיעת מלוא הפרטים) והיכולת להגיע אליו ברגע שתרצה יכולה ליצור החזקה בסם.

אבל אם הסם נימצא, אפילו באזור המשותף, ולכם אין ידיעה על קיומו של הסם. אז לא יכולה להיות החזקה בחפץ כלל – הרי הבסיס להחזקה הוא הידיעה על קיומו.

מכאן אנו חוזרים למקרה הנשק.

---

 בנקודה זאת לא פעם מוצאים אנשים שנתפסים עם חבילות סמים בחלציים וטוענים בתוקף שהם לא ידעו על קיומם. מיותר לציין שהטענה מגוחכת.

קשה להם להסביר כיצד מגיעים לשליטה כל כך אינטימית בחפץ… ללא מודעות וידיעה גם על ההחזקה וגם על הפליליות שבה (מעצם מקום המחבוא).

 אבל בדירות מגורים, בשטח המשותף, בהם נימצא חפץ אסור בעת חיפוש, לא פעם טוען אחד הדיירים שלא הייתה לו מודעות וידיעה אודות החפץ.

 בנסיבות אלו נחקרים כל הדיירים בבניין – עד שהמשטרה מיחסת את ההחזקה לאחד מהם – או במקרים בהם לא ניתן להכריע לכול הדיירים שהם בעלי ההחזקה בחפץ –

שהרי קשר של שתיקה ואי הפללה מתקיים בין שותפים למציאות וביניהם בלבד. (לא פעם די בראיה חלקית נוספת לצורך ייחוס הסם לאחד הדיירים).

 בדרך כלל מתקיים בין הדיירים בנסיבות שכאלו קשר מאחד בקבוצה שכזאת והוא התא המשפחתי/חברות וכו' – הרי המאחד הוא שהוביל למגורים משותפים – והמאחד הוא שמוביל לסירוב להסגר את העבריין.

---

בנסיבות אלו יכול אדם להחשיב למחזיק גם בציוד שנמצא אצל אחר.

 אולם, במידה ואין כל ידיעה על הנשק, וכמו שפורסם הנשק נימצא במקום בו ישנה נגישות ייחודית לקבוצה מסוימת והיא קבוצת הדיירים שגרים שם באותה קומה של אותו הביינין. כאן עולה חשד כללי כלפי כל החברים בקבוצה של בעלי נגישות.

 חשוב לדעת, אם אחר, אפילו לקוח, אפילו מקורב, מאכסן את הנשק במקום לא יכולה להתקיים כל עבירה פלילית. בהנחה שאין ידיעה. אין חשד בדבר האפשרות – אבל כאן המחסן אמור להיות נעול (לפי הפרסום) כך שעולה השאלה כיצד זה אדם זר הגיע אליו?

 יודגש: הבסיס לאירוע פלילי הוא הידיעה !!! (קיימים מקרים ש"עצימת עיניים". היינו סירוב להכיר במציאות וראיה שלה שקולה לידיעה) – כמו לדוגמא ידיעה על כך שאחר לוקח את המפתחות לצורך אחסון במקום וסירוב לברר מה מאוחסן שם.

---

מה שיכול להיחשב למוזר באירוע שם הוא שמשטרה לא חקרה כלל את השכנים האחרים (לפי התקשורת), שכולם בעלי יחידות מגורים בקומה והמחסן משמש את הדירות של כלל הדיירים באותה הקומה.

 מיותר לציין שבין הדיירים אין כל מכנה משותף, כל דייר ודירתו – קשה למצוא סוג של אחריות משותפת מעצם הבעלות על הדירה לסוגיית ההחזקה בנשק.

 בהעדר חקירה של הדיירים נוצרת מציאות בה המשטרה מייחסת את העבירה רק לאחת הדיירות היינו לעורכת הדין. אין כל חשד בדיירים האחרים – הכול עוד לפני החקירה – מכאן עולה השאלה – למה ?

האם לא ראוי לחקור את השכנים ולבחון מי מהם הוא גם פוטנציאל או בעל נגיעה לחבילות ?

 התשובה, כרגיל, בימי המעצר והתנהגות כל כך חד ממדית מצד המשטרה – "מידע מודיעיני". הדבר נרמז בתקשורת שהמשטרה פועלת על סמך "מידע מודיעיני".

---

הרי כל הראיות בבסיס האישום חייבות לעבור דרך עיניו הבוחנות של הנאשם וההגנה – או לפחות להיות מגובות בתעודת חיסיון – תוך שאין הן משפיעות באופן חמור על היכולת להתגוננות.

כך יוצא שאם תמצא תביעת אצבע על הנשק – ברור שהמידע שיש בידי המשטרה והוליך את החקירה – אינו רלוונטי – הרי האישום מבוסס על תביעת האצבע.

---

או כל ממצא אחר שקושר אישית בין הנחקר לבין המוצג.

(ברגע זה אין התייחסות לשאלה האם הטביעה היא על המוצג הפלילי או על אמצעי אריזה חסר יחוד).

אבל ללא טביעה כאמור – היינו ללא כל קשר בין המוצג לבין האדם – מלבד "מידע מודיעיני". מידע כזה שהמשטרה אינה רוצה לפרסם לידיעת הנחקר מחשש לדוגמא שאזרחים אחרים לא ישתפו פעולה עם המשטרה לעתיד לבוא.

במצב שכזה קשה מאוד לבסס קשר ישיר משפטי למוצג שנתפס (זיהוי חבילות, קביעת אזורים במחסן וכו' יכולה לשנות את התמונה).

---

הרי מרגע שמוגש האישום קיימת חובה למסור כל חומר שיש. חומר מודיעיני בבסיס האישום אינו יכול להימסר. כך יוצא שלא יוגש אישום פלילי במקרה בו אין ראיה קושרת נוספת.

יובהר: אין אפשרות למנוע מנאשם לעיין בכול החומר הראיות בתיק – ללא תעודת חיסיון.

תעודת חיסיון אינה יכולה לגעת לליבת האישום.

במקרה ותעודת החיסיון נוגעת לליבת האישום יגיש הנאשם בקשה לגילוי חומר הראיות, במידה ובית המשפט שדן בבקשה יחשוב שהחומר נוגע לליבת האישום – בית המשפט יורה על חשיפתו.

כאן עומדת למדינה אפשרות לחזור מכתב האישום – ובכך למנוע חשיפה של אותו החומר.

חזרה מכתב האישום – באמצע משפט משמעה זיכוי הנאשם – אלא אם נקבע אחרת (בהסכמה).