חזרה מהודיה
הסדרי טיעון, או אפילו סיום ההליך בהודיה זהו מצב "קורץ" – קורץ לרבים.
הרצון להיות בוודאות הוא חזק ביותר, מול זה נימצא פחד איום ולא פעם לא רציונלי לחלוטין מההליך הפלילי.
לכול אדם יש חוסר רצון טבעי לבוא עוד ועוד לבית המשפט! לא פעם הודיה וסיום החלק הזה של ההליך מצטיירת כפתרון קל!
אני נתקל לאנשים שהופכים לחולים תחת הפחד לבוא לבית המשפט! כך שמתוך הפחדים – הפתרון של סיום ההליך ניראה קוסם. לא פעם בלי מחשבה עמוקה מצד הנאשם ! ההשלכות לא תמיד ברורות.
אחרי מחשבה עמוקה הרבה יותר, אחרי הבנת התמונה, בשל שלל סיבות מחליט אדם לחזור בו מהודייתו בתיק פלילי – ולחזור לנקודת המוצא.
היינו למציאות של כתב האישום, המקורי (באם היה תיקון) והתחלת ההליך מחדש.
לא פעם הדבר בא יחד עם תלונה על הייצוג – של עורך הדין הפלילי – או הסברים הייצוג על המצב שהיה קיים אז – אולם לא רק.
אבחנה מטענת זוטא
טענה למשפט זוטא באה על מנת לבטל הודעה באשמה שניתנה במהלך הליכי החקירה במשטרה! היא באה על מנת למנועה מההודעה להיכנס לתוך התיק הפלילי ! מדובר בטענת קבילות!
מרגע שמועלית הטענה (בהקראה) יתקיים הליך משפטי "קטן" לצורך בחינת שאלת הקבילות.
במרבית המקרים תהה הטענה שעודף תרגילי חקירה, כאלה אשר שיבשו את היכולת של האדם להתמודד עם המציאות. היינו שהלחץ שהופעל עליו לא היה סביר ! או הפיתוי שהוצב לו שיבש אותו.
אבחנה משאלת המשקל
אפשרי גם לטעון בייחס להודיה, שניתנה בעת החקירה במשטרה, שהיא חסרת משקל שכן היא שקרית לחלוטין, או שקרית באופן מהותי ביותר – זאת טענת משקל!
היינו יכולה להיות הודעה שהיא כשרה לחלוטין – לא הופעלו כל כוחות או פיתויים על האדם – ועדיין כולה שקר !
דוגמה זיכוי אחרי הודיה :
לקוח של משרדי הודה, אחרי שעתיים, ושיחה ארוכה עימי החליט לשוב לבית המשפט לבדו ולבקש לחזור בו מההודיה.
בסיומו של הליך הוא זוכה (זידל – באתר).
שאלה מכרעת היא השלב בו מתבקשת חזרה מהודיה! אולי זה יכול ויתקיים גם במסגרת הערעור!
פרק זה נרשם על ידי החלק מהליך הכנה לדיון. על מנת לרענן את עצמי בפסיקה.
החוק – חזרה מהודיה
חזרת נאשם מהודייתו יכול שתיעשה על פי הוראתו של סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי).
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
חזרה מהודיה במסגרת הסדר טיעון
ע"פ 279/19 : פלוני – (יש קיצורים הדגשות וכן כותרות שלא במקור!).
בהתאם לסעיף זה, נקבע כי חזרה מהודיה אשר ניתנה במסגרת הסדר טיעון תותר במקרים חריגים בלבד (ע"פ 3914/08 עאסלה נ' מדינת ישראל, בפסקה י (8.9.2008)).
רצון חופשי
עוד נקבע כי הסוגיה המרכזית אליה יידרש בית המשפט בבחינת בקשה לחזרה מהודיה היא קיומו של רצון חופשי והבנת הנאשם בשעת ההודיה את משמעות הודייתו (ע"פ 5401/18 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (5.2.2019);
רצון חופשי
קיומו של רצון חופשי בשעת ההודיה נבחן לא אחת במועד הבקשה לחזרה מהודיה: ככל שבקשת הנאשם לחזרה מהודיה תוגש בשלב מאוחר יותר בהליך, כך בית המשפט ייטה שלא להיענות לבקשתו (ע"פ 763/03 שמואל נ' מדינת ישראל, בפסקה 3 (14.04.2003)).
מועד החזרה :
בפרט, בית המשפט לא ייטה לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו מקום שבו טענתו בעניין הועלתה לראשונה לאחר מתן גזר דינו, במיוחד במקרים שבהם לא הושגה הסכמה באשר למסגרת העונשית שתוטל על הנאשם בהסדר הטיעון כבנסיבות העניין שלפנינו (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 580-579 (1987)).
אכזבה מהעונש
זאת, בשל האפשרות כי במקרים אלו בקשת הנאשם לחזרה מהודיה נובעת מאכזבתו מחומרת העונש שנגזר עליו – ולא מאמונתו הכנה בחפותו (ע"פ 5401/18 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (5.2.2019);
אחרי גז"ד – כשל בייצוג ?
אמנם אף לאחר מתן גזר הדין בית המשפט עשוי להטות אוזן לטענת הנאשם כי סבל מכשל בייצוג אשר הביא להודיית שווא, אולם נקבע כי:
"טענת כשל בייצוג תיבחן בזהירות רבה ותתקבל רק במקרים חריגים ונדירים, בהם הוכח כי האופן בו נוהלה ההגנה הביא לעיוות דין של ממש […].
על הטוען כי נגרם לו עיוות דין להוכיח כי אלמלא הייצוג הכושל אפשר שתוצאתו של ההליך הייתה משתנה" (ע"פ 3371/17 כהן נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (3.7.2018)).
כלל הבסיס של פרוצדורה
בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי (להלן- הלכת סילוסטר), נקבע ע"י כבוד השופט זמורה:
"הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין,
ההמשך ידוע – המדינה השתמשה בהליך ובכוחותיה למנוע מהאמת לצוץ !
".… אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי – להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? – כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב ההאשמה וכדומה. על שאלות ממין זה לא יחול הכלל של הנאה מהספק…".
זהו הבסיס לפרוצדורה הפלילית!
חזרה מהודיה : נימוקים שירשמו?
חזרה מהודיה טעונה אפוא רשותו של בית המשפט, ומתן רשות זו מותנה בקיומם של "נימוקים מיוחדים".
נימוקים שהמחוקק לא ראה לפרטם. להלכה נפסק, כי חרטת הנאשם, כשלעצמה, אין בה כדי להוות נימוק מיוחד לעניין זה.
יותר לנאשם לחזור בו מהודייתו רק בנסיבות חריגות: "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל,
חזרה מהודיה – הוכחת טיעונים
ע"פ 8777/18: "רצוי הוא עד מאוד כי נאשם המגיש בקשה לחזרה מהודאה יניח את התשתית העובדתית לבקשתו זו באמצעות תצהיר, שכן בהעדר תצהיר שבו הוא מתחייב לומר את האמת ושבו הוא קושר את עצמו לגירסה עובדתית קונקרטית ומחייבת, אמינותו תהא מוטלת בספק.
ברי הוא גם, כי יהיה זה רצוי עד מאוד שהנאשם הטוען לפגם ברצון או לכשל בייצוג יפרט בתצהירו – לצד פירוט התשתית העובדתית המבססת את בקשתו – את גירסת החפות שלו, אם יש בפיו גירסה כזאת.
ואולם, דבר אחרון זה איננו בגדר חובה מאחר שהעילות האמורות הן עילות עצמאיות לחזרה מההודאה והתקיימותן איננה תלויה בבירור האשמה כשאלה עובדתית".
ציטוט מפסק הדין -חובה לדעת – הדגשים לא במקור.
חזרה מהודיה: בית המשפט שואל את עצמו מספר שאלות
א. מתי מתבקשת אותה חזרה מהודיה ? ככלל באם מדובר זמן קצר – אין שום סיבה למנוע זאת.
חשוב לדעת – יש לבחון האם הדבר נעשה בשל אמונה – או תכסיסנות משפטית ?
לדוגמה לתכסיסנות שלא תאושר – מגיעים עדים -הנאשם מודה – אלו נשלחים – ואז באם יבקש לחזור מהודייתו – לא ניתן יהיה לזמנם שוב!
ב. האם הנאשם מאמין בחפותו?
ג. האם הנאשם היה מיוצג בעת שהודה?
כאן באם היה מיוצג תעלה השאלה של כשל בייצוג ? כשל שיטען יכול להוביל לשאלות נוספות.
ד. חזרה מהודיה – האם אחרי גזר הדין?
ככלל הדבר אפשרי גם בעת הערעור!
כל אלו שלאות – בשאיפה הפסיקה בהמשך תענה על השאלות הנ"ל!
שאלת מפתח היא תמיד – מה הנאשם הבין בעת שהודה ?
| המערער בע"פ 3165/08: | עאמר עאסלה |
"נימוק בולט לחזרה מהודיה הוא טעות בהבנת משמעותה, תוצאותיה או דרך הצגתה. על הנאשם לשכנע את בימ"ש כי בקשתו להתיר לו לחזור מההודיה נעוצה בנסיבות כאלו, שדחיית הבקשה משמעה פגיעה של ממש בהגנתו.
הנימוקים המיוחדים דרושים, שכן פסיחה על שני הסעיפים, בין הודיה לחזרה ממנה, משבשת את ההליך השיפוטי התקין, גורמת לאבדן זמן שיפוטי יקר ולבזבוז עיתותיהם של עדים ופרקליטים, ולעיתים אף לכך שלא ניתן עוד להעלות עדים חשובים על דוכן העדים; אך אם הטעם ענייני, ובטרם נגזר הדין, ניתן לאפשר חזרה מהודאה.
חזרה מהודיה אפשרית במקרים חריגים, וככל שמדובר בשלב מוקדם יותר תהא הנטייה ליברלית יותר. משלא קבע המחוקק אמות מידה לנימוקים המיוחדים, ההכרעות נסבות בעיקר על עובדות כל מקרה. בראש וראשונה יש לבחון את שאלת רצונו החופשי והבנתו של הנאשם בשעת ההודיה.
במקרים בהם מדובר בסמיכות זמנים – בברור שיתאפשר הדבר – אולם עד לגזר הדין יהה הדבר קל יחסית – לבטח מלאחריו – אולם גם בעת הערעור אפשרי לחזור מההודיה !
ייעוץ משפטי לצורך ההודיה – המשמעות
| המערער בע"פ 635/05: | אמג'ד דענא |
טענות שמפנה הנאשם כנגד הייעוץ המשפטי שניתן לו, עשויות להוות "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה.
הצדקה לכך תימצא, למשל, מקום בו פעל בא כוחו של נאשם תוך הפרת אמונים כלפיו, בעודו מונע משיקולים זרים. עם זאת נקבע, כי המלצתו של סניגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אין בה כדי להצדיק מתן היתר לחזור בו מן ההודיה שמסר.
סמכותו של ביהמ"ש לאפשר חזרה מהודיה בכל שלב של המשפט, כוללת גם את שלב הערעור.
חשוב לדעת – אין בעצם ההיתר לשמש כלכי משפטי בבחינת האפשרויות :
| המערער בע"פ 635/05: | אמג'ד דענא |
היתר לחזרה מן ההודיה לאחר גזר הדין, יינתן רק במקרים נדירים, שכן מתן פתח רחב לנאשמים להתחרט על הודייתם עלול להוביל לתוצאה בלתי רצויה, שבה נאשמים יודו לאחר שבאי כוחם יסבירו להם כי כך יהיו צפויים לעונשים פחותים, ולאחר מתן גזר הדין, ישקלו האם כדאי לחזור בהם מהודייתם.
חשש זה אף גובר מקום בו הודיית הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון.
נימוקים לחזרה מהודיה
תפח (מרכז) 15150-06-13 מדינת ישראל נ' ארגאו (אריאל) גטנך
"המקרים הנדירים שבהם יינתן היתר לנאשם לחזור בו מהודייתו בביהמ"ש, הם אותם מקרים שבהם קיים חשש של ממש כי הנאשם הודה באשמה מתוך לחץ חיצוני או פנימי ובניגוד לאמונתו הכנה בחפותו, או במקרים שבהם יש יסוד לכך שלא הבין את תוכן הודייתו ומשמעותה.
ייצוג הנאשם פועל בדרך כלל כנגד מתן היתר לחזרה מהודיה, אלא אם סנגורו יעץ לו להסכים להסדר טיעון, תוך הפרת אמונים כלפיו, בעודו מונע משיקולים זרים. לעומת זאת, המלצת סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה יהיה צפוי לעונש כבד יותר, אינה מצדיקה היתר לחזרה מההודיה".
מעורבות בית המשפט במגעים – כעילה של חזרה מהודיה
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
| ע"פ 10478/09 |
סעיף 153(א) לחסד"פ, מסמיך את ביהמ"ש להתיר לבעל דין לחזור בו מהודייתו, מקום בו הוכח כי קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים מתן היתר שכזה. "נימוקים מיוחדים" אלה הם אותם שמכוחם לא יראה ביהמ"ש לקבל הודיה מלכתחילה, ובסופו של יום נסבות ההכרעות בהקשרים אלה על עובדותיו של המקרה הקונקרטי.
חזרה מהודיה מתאפשרת למשל כאשר מדובר בטעות בהבנת ההודיה על ידי הנאשם, משמעותה ותוצאותיה, כאשר ההודיה ניתנת במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהשופט היושב לדין לקח חלק פעיל במגעים להסדר טיעון ובעיקר כאשר ההודיה לא ניתנה מרצונו החופשי של הנאשם או בניגוד לאמונתו הכנה והאמיתית בחפותו.
"רצונו הכן והנחוש של המערער להוציא לאור את צדקתו" מהוה שיקול מרכזי להתרת חזרה מהודיה.
הדגש המרכזי בכגון דא מושם בראש וראשונה על שאלת רצונו החופשי של הנאשם בשעת ההודיה, ומידת הבנתו את משמעות החלטתו.
סירוב בית המשפט – חזרה מהודיה – המקרה הקונקרטי
מקרה דנן, אין מקום לקבל את הבקשה לחזרה מהודיה. זאת בעיקר מהטעמים הבאים: הבקשה באה בפעם שניה, לאחר שאושרה חזרה מהודיה בראשונה. היא באה הפעם לאחר גזר הדין, דבר המעלה את רף הבדיקה;
בפני שירות המבחן בתסקיר השני 22.11.09 הודה המערער באופן ברור ביותר, וכן כמובן הודה בפני ביהמ"ש; סניגורו מתאר, את השתלשלות שהביאה להודיה, שלפי הבנת הסנגור הייתה מובנת למערער;
הפסיכיאטרים התרשמו ממי שמחמיר את מצבו במכוון בעת בדיקתו על ידיהם. אכן, המדובר באדם לא צעיר, בעל רקע נורמטיבי. ואולם, אין באלה כדי להחזיר את הגלגל. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וביהמ"ש שמע הודיה וקרא את התסקיר הברור, ועל כן אין להיעתר לערעור לעניין ההודיה.
מה מתקיים אחרי חזרה מהודיה כאשר רוצים להודות שוב?
°עם זאת, הובהר, כי במקרים בהם היתה חזרה מהודיה "בסיבוב ראשון" והנאשם שב ומבקש להודות, על ביהמ"ש להתייחס בחשדנות להודיה נוספת ולבחון אותה בזכוכית מגדלת.
בנדון דידן היה עדיף כי ביהמ"ש, נוכח השתלשלות הדברים, יפנה למערער ישירות ויברר עמו את עמדתו, כפי שעשה בסיבוב הראשון, ולא עשה הפעם.
ואולם, לפני ביהמ"ש הייתה ההודיה, ועמה התסקיר השני של שירות המבחן שבו ניתן להודיה ביטוי מהותי. על כן ביהמ"ש אינו סבור שהכף נוטה להחזרת הגלגל לאחור.