מסיח לפי תומו

ככלל אדם מעיד על מה שקלטו חושיו שלו. האם אפשרי להעניק משקל לעדות שאינה עומדת בכלל בסיס זה?

בתור עורך דין פלילי חובה לציין, יש בדבר פגם ניכר, שהרי אין דרך לברר את האמת.

אפשרי לחקור את מי שחושיו קלטו את האמירה – אבל איש לא אומר שזאת האמת, אלה רק שזאת האמירה.

אולם, המשפט המקובל (אנגליה) הכיר בסידרה גדולה של חריגים לכלל הזה, החל מאנשים שמדברים נגד האינטרס האישי שלהם, דרך תעודות נושנות ועוד ועוד.

חשוב לציין, יש כללי משנה, גם לתעודות נושנות לדוגמה (פסק דין דמניוק) אי עמידה בכללים מבטלת את היכולת להסתמך על הראיה.

גם במשפט העיברי (התרת עגונות) מקובל הכלל של מסיח לפי תומו.

לדוגמה מסיח לפי תומו:

אדם שמספר סיפור בתמימות על מה שחווה ממקור ראשון, לא אחת בנסיבות מיוחדות שמייחדות את האירוע.

חשוב ביותר – שהוא לא מתכוון למסור עדות.

היינו אין סיבה לחשוד בו ושהוא משקר בשום מקום.

אין סיבה לחשוד בו שהוא משקר, ומאמינים לדבריו. לא אחת לאור הנסיבות באותו האירוע.

https://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast-q3_2019/Article-9e44aa78ca70d61027.htm

ע"פ  8704/09 יחזקאל באשה נ' מדינת ישראל

פורסם בנבו בבית המשפט העליון

על סמך העובדה שאחד מן העדים לרצח התקשר בסמוך אליו לשני אנשים אחרים וסיפר להם שהמערער רצח את המנוח.

על פי סדרי הדין, למרות ש'עדות שמועה' (עדות שלא נשמעה מפי העד) פסולה, אם העדות נמסרה בסמוך לאירוע חל החריג 'רס גסטה', ודין העדות להתקבל.

השופט הנדל מוצא קשר בין חריג זה ובין ה"מסיח לפי תומו" שבנסיבות מיוחדות מוכן המשפט העברי לקבל את עדותו. פסק הדין ניתן ביום כ"ו במרחשוון תשע"ג (11.11.2012).