מעצר להסגרה : (פרק בבניה – 16.12.19).
מעצרים לצורכי הסגרה הם נושא פלילי בפני עצמו, כזה שראוי אפילו ראוי לאתר ניפרד.
ככלל – כמו בכול הליכי מעצר, כל עורך דין פלילי מודע לכך שיש את החובה לחשוב מחוץ לקופסה, כך שגם במקרים בהם תהה בסיומו של הליך הסגרה, בין לישראל ובין אל מישראל – לא אחת סעיפי האישום שישתנו יכולים לשנתו את התמונה.
השאלה היא האם אפשרי להשתמש במעצר באיזוק אלקטרוני בעת הליכי ההסגרה. בנובמבר 2019 יצא פסק דין חשוב מאוד בסוגיה הזאת. אני מביא חלקים ממנו שיש בהם חידוש מסוים.
בש"פ 7241/19 יגאל דגשים וכותרות לא במקור (חובה לקרוא את פסקי הדין במקור תמיד)
"….לפי חוק ההסגרה, מעצר במסגרת הליך הסגרה נחלק לשני שלבים – בטרם הגשת עתירה להכרזה על אדם בר-הסגרה, לפי סעיפים 7-6 לחוק זה, ולאחר הגשתה, לפי סעיף 5 לחוק. הדיון שבפנינו עוסק כאמור בשלבי המעצר הראשוני, שנהוג לכנותו מעצר זמני. וזוהי לשונו של סעיף 6 המסדיר אותו:
"היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, רשאים לצוות בכתב על מעצר מבוקש לפני הגשת העתירה, וכן על מעצר אדם שיש יסוד להניח שהוא בר-הסגרה וכי תוגש בקשה להסגירו ונראה למצווה, כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה"
- בהמשך לכך, סעיף 7 לחוק ההסגרה קובע מהו משך הזמן האפשרי לצורך מעצר זמני. לפי סעיף 7(ב) לחוק, תוקפו של צו מעצר בנסיבות אלו לא יעלה על 20 ימים, אולם בית משפט השלום רשאי לחזור ולהאריך את המעצר לתקופות נוספות – אשר לא יעלו יחד על 60 יום, ובמקרים מסוימים יתארכו לתקופה של עשרה ימים נוספים (סעיף 7(ג) לחוק). אם כן, תקופת המקסימום למעצר זמני בטרם הוגשה עתירת הסגרה תעמוד, לכל היותר, על 70 ימים לפי חוק ההסגרה, ובמקרים מסוימים – כמו במקרה שבפנינו הנוגע לאמנה האירופאית – אף עשויה להיות מוגבלת לתקופות קצרות מכך.
- פסיקתו של בית משפט זה דנה בהוראות אלו והבהירה כי לצד השיקולים השגרתיים אותם יש לבחון ביחס למעצרים – כגון המסוכנות הנשקפת מהחשוד והחשש להימלטות ולשיבוש ההליכים – בבחינתם של מעצרים בהליכי הסגרה יש להביא בחשבון גם את משקלה המיוחד של התחייבות הבינלאומית שיש לישראל כלפי המדינה המבקשת. בכלל זה הודגש כי מרווח הסיכון שניתן ליטול בהליך הסגרה הוא קטן מזה שניתן ליטול ביחס לחשש מהימלטות חשוד או נאשם בהליך מעצר רגיל, בשל מחויבותה של ישראל לסייע באכיפת החוק, אופיו של ההליך והקושי הנוגע לתנועתם של מבוקשים בין מדינות שונות (ראו: בש"פ 4422/03 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.5.2003); בש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל, פסקאות 18-17 (30.1.2009)).
- לצד זאת, הפסיקה עמדה גם על השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על פרשנותן של הוראות חוק ההסגרה. כך, צוין כי חקיקתו של חוק היסוד הביאה לשינוי נקודת האיזון והטתה אותה לעבר פגיעה פחותה יותר בחירות (ראו: בש"פ 9336/01 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נו(2) 289, 295 (2001)). היבט זה אף לא פסח על בחינתו של המעצר הזמני, הקודם להגשת עתירת ההסגרה, כאשר ביחס אליו הובהר כי על בית המשפט לבחון את התנאי האמור בסעיף 6 ("המעצר דרוש להבטחת ההסגרה") בהתאם לשיקולים הקבועים בדיני המעצר הכלליים, ובראשם העיקרון לפיו כאשר ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירות המבוקש פחותה – יש להעדיפה (ראו: בש"פ 8283/08 בראשי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (6.10.2008) (להלן: עניין בראשי)).
- מסקנה זו אינה נגזרת רק מעקרונותיו הכלליים של חוק יסוד: כבוד וחירותו, אלא גם מן העיקרון שהובהר זה מכבר בפסיקה, לפיו חוק המעצרים חל על הליכים לפי חוק ההסגרה מכוח עיקרון "התחולה הכללית", הפורש אותו על כלל דברי החקיקה האחרים שעוסקים במאטריה של סמכויות מעצר ועיכוב, אם לא נקבעו בעניין הוראות אחרות (ראו: סעיפים 1(א) ו-1(ג) לחוק המעצרים; עניין בראשי, בפסקה 9; בש"פ 8643/12 ברמי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 (1.1.2013). ראו גם: בש"פ 8417/17 היועץ המשפטי לממשלה נ' קוהרן, פסקה 13 (21.11.2017)).
- אם כן, נוכח הצורך לאזן בין הדגש המיוחד על החשש מהימלטות לצד ההקפדה על פגיעה מידתית בחירות, על בית המשפט לבחון אפוא כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, כאשר לעניין זאת יילקחו בחשבון שיקולים רלוונטיים שונים כגון סוג העבירה המיוחסת למבוקש, רמת המסוכנות הנובעת ממנו והשלב שבו נמצא ההליך ההסגרה, כמו גם משכו הצפוי (ראו למשל: בש"פ 3974/07 פרצוב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 (20.5.2007); בש"פ 6434/10 היועץ המשפטי לממשלה נ' בן חיים (ביטון), פסקה 7 וההפניות שם (2.9.2010)). יוער כי במסגרת בחינה זו בית המשפט עשוי להיעזר גם בתסקירי שירות מבחן, וזאת גם בשלב המעצר בטרם הגשת עתירה (ראו: עניין בראשי, בפסקאות 3-2).
- על רקע דברים אלו נפנה לבחון את הטענות ביחס לקיומה או העדרה של סמכות חוקית להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בשלב המעצר הזמני.
שאלת הסמכות
- כזכור, טענתה העיקרית של המדינה היא שגם אם ניתן לסבור שקיימת סמכות להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני תחת סעיף 5 לחוק ההסגרה בשלב שלאחר הגשת העתירה (המקביל לשלב שלאחר הגשת כתב אישום), סמכות זו אינה מוקנית לבית המשפט בכל הנוגע לשלב המעצר הזמני (המקביל לשלב מעצר ימים). אנו סבורים כי אין לקבל עמדה זו, מהטעמים שיפורטו להלן.
- לאור העובדה שהמדינה אינה חולקת על שימוש מתאים בהיקש מחוק המעצרים ושפסיקתנו הכירה בתחולתו של חוק זה גם על הליכי הסגרה – איננו מוצאים קושי במישור הסמכות. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר על הפרק עומדת בחינתה של אפשרות מידתית יותר לפגיעה בחירות, כמתחייב מהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
- מעבר לכך, ולגוף הדברים, יש מקום לומר שאף אם מקובלת עלינו ההשוואה המוצעת בין השלב של מעצר ימים לבין השלב של מעצר זמני בהליך הסגרה, יש מקום לתת את הדעת גם להבחנות הקיימות ביניהם. הארכתו של מעצר ימים נעשית מעת לעת, לרוב ב"נתחים" מצומצמים, של כיום או יומיים, ולעיתים אף של מספר שעות בלבד (ראו למשל: בש"פ 977/19 מדינת ישראל נ' אבו כף, פסקה 6 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (4.9.2019)). אם כן, נדמה כי בכל זאת יש קושי להשליך באופן מלא מהתנהלותם של הדברים ביחס למעצר ימים לבין ההליך הנוכחי, בכל הנוגע לפרטי ההסדרים.
- מעבר לכך, המדינה הדגישה עוד כי המעצר הזמני בהליכי הסגרה מהווה "אמצעי חירום", ועקב סד הזמנים הקצר יש קושי לבית המשפט לבחון את מלוא הנתונים הנדרשים להחלטה שכזו. ואולם, לצד זאת, בא-כוח המדינה ציין בדיון שהתקיים בפני כי "אין מניעה עקרונית" לשחרור מבוקש לחלופת מעצר בשלב מקדמי זה. בעמדה כפולה זו אנו מוצאים קושי. ככל שהמדינה מסכימה כי יהיו מקרים בהם ניתן יהיה לאיין את החשש מהימלטותו של המבוקש במסגרת חלופת מעצר, וכי יש אפשרות לבחון את הנתונים הרלוונטיים לכך במסגרת זו – מדוע שתהא מניעה עקרונית לבחון את ההיתכנות למעצר בפיקוח אלקטרוני ולהורות עליו בשלב זה, בהתחשב בכך שמדובר בהסדר שמסייע אף יותר להפיג את החששות מפני הימלטות? מובן כי כל מקרה יישקל לגופו על פי נסיבותיו, תוך שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים המשליכים על מידת המסוכנות ועוצמת החשש להימלטות. בכלל זה, יש מקום לתת משקל גם לאינטרס של קיום התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל במישור ההסגרה. אולם, לאור החובה לבחון דרך חלופית שיש בה פגיעה פחותה בחירותו של אדם – לא ניתן לשלול באופן גורף מעצר בפיקוח אלקטרוני גם בשלב המעצר הזמני.
- בשולי הדברים, נוסיף, מבלי למצות את הדיון בכך, כי הגם שמעצר זמני בהליכי הסגרה יכול להתבסס על החומר המגיע מן המדינה הזרה בלבד, אין מקום לקבל את עמדתה הפורמאלית של המדינה כי ככל שקיים חומר רלוונטי נוסף אף פעם אין מקום להצגתו או להצגת שאלות של בית המשפט ביחס אליו, ככל שהוא רואה בכך צורך. אנו סבורים שעל הדברים להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו.
- משהתבהרו השאלות העקרוניות שעמדו בפנינו, נעבור לבחון את יישומן בעניינם של המשיבים.
מן הכלל אל הפרט
- המשיבים חשודים בביצוע עבירות מרמה, הונאה והתחזות בהיקף רב-ממדים, שבוצעו לכאורה באמצעות רשת האינטרנט. המדינה הדגישה את המסוכנות העולה מהם עקב אופיין של עבירות אלו, הניתנות לביצוע מכל טלפון נייד או מחשב, וכן ציינה את זיקתם הנמוכה לארץ – בשים לב לכך ששני המשיבים מחזיקים באזרחות איטלקית, שמרכז חייהם איננו בישראל ושעל פי הרישומים שהותם בארץ היא לתקופות קצרות.
- נסיבות אלה כשלעצמן מעלות כי לא ניתן לשלול את קיומה של מסוכנות הנשקפת מהם, ואת החשש הממשי מהימלטותם, ולהערכתנו בית המשפט המחוזי לא נתן לכך משקל הולם. במכלול הנסיבות, אנו סבורים שבעת הזו קיימת הצדקה להורות על המשך מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח עד לתום תקופת הזמן הראשונית, היינו עד יום 16.11.2019 (מועד שבא-כוח המדינה ציין כאמור כמועד הנכון, חלף המועד שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי). אין בכך כדי למנוע מן המשיבים לפנות אל בית המשפט המחוזי ולבקש לבחון מחדש את האפשרות להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לאחר שיוגש בעניין זה תסקיר של שירות המבחן.
מה עושים שההסגרה מתעכבת ?
בש"פ 5140/20 עיכוב לאור הקורונה.
11. בנסיבות המקרה דנן, חרף ההכרזה על העורר כבר-הסגרה, ועל אף קיומו של חשש מובנה להימלטותו מהדין, אני סבור, כי לא היה מקום להימנע מבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. זאת, בהתאם לכלל שלפיו אין לפגוע בזכותו לחירות של מי שהוכרז כבר-הסגרה באופן שאינו נדרש לשם הגשמת התכלית העומדת בבסיס עילת המעצר בעניינו".
