הפרק האמור בהשראת פסק דין: בש"פ 2235/24 גלעד פלד. כאן הוגש כתב אישום אולם יש חומרים רבים שלא יעשה בהם שימוש ולמרות זאת הוצאה עליהם תעודת חיסיון. המדינה רוצה לשמור לעצמה עותק של החומרים, קשה להבין למה.
סעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילי מכיל תוצאה מתבקשת:
"הוגש משפט ולא הוגש החפץ כראיה לבית המשפט, הרי אם היה המשפט נגד אדם על עבירה שעבר באותו חפץ או לגביו, רשאי בית המשפט לצוות כאמור בסעיף 34; לא ניתן צו לפי סעיף 34 או שלא היה משפט נגד אדם על עבירה כאמור, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם שמידיו נלקח."
"'חפץ' – לרבות תעודה, מסמך, חומר מחשב או בעל חיים;
חפץ כולל חומר מחשב דיגיטאלי, כמו גם כל דבר אחר שמתאים להגדרת חפץ. כאמור בסעיף החוק שלמעלה.
השאלה שיש בה דיון עכשיו היא העתקת החומר, שלא נעשה בו שימוש, האם עצם העתקת החומר הוא חומר תפוס? (הבסיס המקורי נימסר!
"…האם העתק חומר דיגיטלי, שנוצר על ידי המשטרה, הוא בגדר "חפץ תפוס" שניתן להגיש בקשה להשבתו?"
ההחלטה: "… העתק החומר הדיגיטלי אשר יצרה המשטרה אינו חפץ תפוס שניטל מהמבקש, ושלגביו ניתן להגיש בקשה להשבת תפוס (להבדיל מהחומר הדיגיטלי המקורי)".
"….לשיטתי, נוכח תכלית החקיקה, יש לפרש את הוראת ההשבה שבסעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילי כמקנה למבקש ההשבה זכות להשבת חפץ המקור שניטל מידיו, אך לא זכות לקבלת העתק החומר שיצרה המשטרה".
