עד תביעה שלא נקרא להעיד
בסיום פרשת התביעה וההכרזה אלו עדי מתחילה פרשת ההגנה.
כזכור, כתב האישום כולל רשימה של עדי התביעה, להגנה אסור לפנות לאותם העדים, הרי אלה עדי תביעה. עדים אשר ברגיל מזוהים בחלקם הגדול עם התביעה.
מה עושים שהעד בפועל לא מזומן על ידי התביעה?
ההגנה רשאית לזמן את העד כעד הגנה – אבל עם יתרון אדיר, הוא יחקר בחקירה ראשית אומנם, אבל עם כללי החקירה הנגדית.
עד תביעה שלא נקרא להעיד
178. לא קרא התובע לעד שצויין כעד התביעה בכתב האישום, והנאשם קרא לעד להעיד, רשאי בית המשפט להרשות לנאשם לחקור את העד בחקירה ראשית כאילו היתה חקירה שכנגד ולקבוע סדר חקירתו בידי בעלי הדין האחרים.
הסבר:
תחילה חקירה ראשית של העד, לפי בכללי החקירה הנגדית.
לאחר מיכן למדינה תהה הזכות לחקור את העד – אבל השאלה היא תמיד כיצד? האם לפי כללי החקירה הראישת? (הרי מדובר בעד תביעה).
או לפי כללי החקירה הנגדית?
שאלה זאת עלתה מספר פעמים – לפי ההחלטה השיפוטית בפסק דין: ת"פ 67104-01-20 נתניהו – נקבע כי:
"אשר לעדת התביעהלרפ"ק רינת סבן, מדובר בקצינת משטרה בכירה, וככזו, באופן מהותי, היא מזוהה עם התביעה. לפיכך, כנקודת מוצא, חקירתה על ידי המדינה, בתום חקירת ההגנה, תהיה חקירה חוזרת, שמטרתה הסרת אי בהירות שעלו בחקירת הסנגורים. ככל שבמהלך החקירה תבקש המדינהבעניין כזה או אחר להציג שאלות בחקירה נגדית, הדבר ישקל לגופו".
היינו החקירה היא לא ראשית, ולא נגדית אלה לפי כללי החקירה החוזרת.
הדבר מטיל צל כבד על ההחלטה לרשום עד ברשימת עדי התביעה – ולא להביאו לבית המשפט.
בכלל, נקיבה בשמות עידן שאין כוונה להביא מטרידה מאוד את הליכי הצדק – ובית המשפט מבהיר זאת (להבנתי) בהחלטה האמורה.
חשיבות ההגינות ניהול תיק פלילי
ההבדל בין ההגנה בתיק פלילי לתביעה הוא מהותי.
התביעה שולטת בהליך כולו.
בנסיבות אלה רישום של עדים שאין כוונה להביא מטיל צל עצום על ההגנה.
הדבר מונע מההגנה את היכולת לאסוף מידע, להתכונן לחקירות באופן מיטבי ועוד ועוד.
בתור עורך דין פלילי הדבר מצטייר כלא הוגן. בנסיבות אלה ההחלטה השיפוטית שאני מביא עושה צדק על ההגנה.
היא מובילה את המדינה לצורך לתכנן את החקירות באופן מיטבי ולהימנע מרישום עדין רק על מנת להקשות על ההליך השיפוטי.
אני מצרף לכאן את נימוקי ההגנה בהתנגדות לכך שהמדינה חשבה על חקירות נגדיות – היינו יצירתו של יתרון.
