"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט".

פיצוי לכל זיכוי? מדובר בזכות יחסית:

זכות שכמובן נתונה לשיקול דעת.

ע"פ 1325/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ע' ברון (19.1.2020) (להלן: עניין פלוני)).

"בהכריעו האם להיעתר לבקשה מכוח סעיף זה, שומה על בית המשפט לאזן בין הנזק שנגרם לנאשם מקיום ההליך הפלילי בעניינו, לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק והחשש מהרתעת יתר של המדינה מניהול הליכים פליליים".

בית המשפט של התיק הפלילי:

עוד יצוין כי בעריכת איזון זה נודעת חשיבות יתרה לכך שהערכאה שהכריעה בבקשת הפיצוי היא גם הערכאה שדנה בהליך הפלילי העיקרי, שכן לה היכרות מעמיקה ובלתי אמצעית עם ההליך, על חומר הראיות שבו (ע"פ 7235/16 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (11.2.2018)).

ערעור על החלטה למתן פיצוי:

נקבע בפסיקה כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הערכאות הדיוניות בבקשות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד.

פלוני, בפסקה 5 לפסק דינה של השופטת ע' ברון;

ע"פ 2255/15 אגבריה נ' מדינת ישראל, פסקה 14 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (22.3.2016);

ע"פ 5097/10 בוגנים נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (15.1.2013) (להלן: עניין בוגנים.

הקבלה לאירועים אזרחי ופיצוי פלילי?

לפי בית המשפט בתיק 1986/22 רבינוביץ: "… לא ניתן ללמוד גזירה שווה מהדין הנוגע לפסיקת הוצאת משפט בהליכים אזרחיים לעניין פסיקת הוצאות משפט או פיצויים מכוח סעיף 80 לחוק בהליכים פליליים. בניגוד למשפט האזרחי, בגדרו כלל הבסיס הוא שהצד המפסיד חייב לשאת בהוצאותיו של הצד שזכה בדין; במשפט הפלילי תשלום הוצאות משפט הוא החריג לכלל (ראו ע"פ 4818/18 הריסון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסק דינה של השופט נ' הנדל (5.8.2019) (להלן: עניין הריסון); ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73, 97 (2002) (להלן: עניין דבש); ע"פ 7826/96 רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 481, 486 (1997); המ' 28/77 קמארה נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 69, 70 (1977)).".

הכלל בפיצוי נאשם:

מפסק הדין: הכלל הוא שלא כל חזרה מאישום או זיכוי יובילו בהכרח לפסיקת פיצויים לנאשם או לחיוב המאשימה בהוצאות המשפט.

הפיצוי הנפסק הוא לפי כללים בתקנות – והוא לא גדול. במרבית המקרים.

הסיבות לפיצוי:

כאשר "לא היה יסוד להאשמה";

או בהתקיים "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

לא היה יסוד לאשמה? עמידה בנטל זה נדרש הטוען להראות כי כתב האישום הוגש ללא בסיס, כלומר בשל זדון, חוסר תום לב, רשלנות חמורה או אי-סבירות מהותית ובולטת (ראו עניין דבש, בעמ' 89; עניין בוגנים, בפסקה 18 לפסק דינו של השופט ח' מלצר). ברי כי לא זה המצב שכאן.

הוצאות המשפט מהמתלונן

הוצאות ההגנה על המתלונן [יא/44]

81. (א) זיכה בית המשפט את הנאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד, רשאי הוא לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון טענותיו לענין זה, בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה, כפי שיקבע בית המשפט.

(ב) לענין ערעור על חיוב לפי סעיף קטן (א), דין המתלונן כדין נאשם שהורשע, ולענין גביית ההוצאות רואים את החיוב בהן כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית לטובת הזכאי נגד המתלונן.

סעיף של איום על מתלוננים לא להגיש תלונה קנטרנית.

השאלה היא תמיד מה עם עד שכל מטרתו לתמוך במתלונן, להבתני הוא מעוול בצוותא (כמובן שנקבע שמדובר היה בשקר).

עורך דין פלילי מוטי אדטו

ייצוג אישי בפלילי

לייעוץ ראשוני 24/7

052-2332-651

עוד נושאים