אין ולא אמורה להיות לעולם מערכת חסינה מטעויות ותקלות. משפט חוזר הוא אחד הכלים לתיקון העוול. בעבר בקשות מסוג "משפט חוזר" היו קיימות רק באירועים חמורים ביותר. כיום, עם הרחבת העילות, יש בקשות שמתקבלות גם באירועים חמורים הרבה פחות – כולל עבירות תנועה.
כל עורך דין פלילי חי עם הטעויות שהו סבור שהיו, והתקלות שהוא סבור שהתרחשו בעת שניהל תיק פלילי זה או אחר. חלמות על משפט חוזר חוזרים לא פעם!
מה מתקיים שיש שינוי בראיות שהיו ידועות?
שנגרם עיוות דין?
מה עושים כאשר אחר נפשט על אותן עבירות?
או מתברר לאורך השנים שהייתה ראיה מזוייפת או שקרית?
לצורך כך יש את ההליך של משפטים חוזרים.
משפט חוזר? עולמו של עורך דין פלילי
יש ימים שאני מתעורר מתוך מחשבה האם עשיתי הכול? איפה טעיתי. האם המערכת טעתה? זה כמובן גם לא רק בייחס למשפטים.
לא אחת תקלה ממשיכה לרדוף את האדם שנים קדימה, לא פעם גם בשעה שהוא מסיים את עונשו או את התנאי.
אז תעמוד השאלה – האם אנו כמערכת אמורים להחריש לנוכח העוול הנוראי?
כאן יש לנו את האפשרות לתיקון על מנת לנסות לתקן את העוול.
לא תמיד העוול ניתן לתיקון, אולם להסיר פסק דין מוטעה – זהו המוסד של בחינה חוזרת – במשפט.
מה יוביל לכך? ראיה חדשה, שינוי בהבנה, כל נסיבה אחרת – כמו שיצויינו.
חובה להפנים, אין מדובר בערעור – יש צורך בשינוי מהותי – לא מדובר בהליך שגרתי – אלה בחריג לחריג.
https://innocenceclinic.huji.ac.il/book/export/html/66076
מאמר של פרופ בועז סנגרו בתחום.
משפט חוזר הוא החריג לחריג בתוך המשפט הפלילי.
אירוע שהפעמים שהתקיים במשך שנות קיומה של המדינה הוא ספור בהחלט.
מטרת ההליך הנ"ל הוא להסיר פסק דין לאחר בחינה מחדש את הנסיבות – שיש גילוי מהותי של חומר חדש או נושא חדש.
לדוגמה – חוות דעת טכנולוגית, לדוגמה די אן אי – שבזמן המשפט המקורי לא הייתה ובכך ניגרם עיוות דין.
מ"ח 8562/21 ארז: "….חוות הדעת אינה מציגה ראיות חדשות בעלות "משקל סגולי" שיש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט (ראו למשל: מ"ח 8902/21 אזברגה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (28.3.2022); מ"ח 3623/09 קרן נ' מדינת ישראל (4.11.2009)). מטרתו של הליך המשפט החוזר היא לבחון נתונים או טענות שלא לובנו, ושביכולתם לשנות את תוצאת ההליך, ולא לבחון פעם נוספת טענות שעמדו במרכז המחלוקת בין הצדדים על סמך אותו חומר ראיות. בלב העניין, עקרון סופיות הדיון, בכפוף לחריגים שאינם רלוונטיים כאן".
משפט חוזר כאירוע חריג ביותר
מ"ח 2613/21 שגב: "נקודת המוצא לדיון בענייננו היא כי משפט חוזר הוא מנגנון חריג אותו יש להפעיל במשורה וכי הוא אינו נועד לקיים הליך נוסף של ערעור. הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר משקפת את האיזון העדין בין חשיפת האמת ותיקון הרשעות שווא ובין עקרונות של סופיות הדיון, הוודאות המשפטית והיעילות הדיונית (מ"ח 6020/13 גור אריה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (21.10.2014); מ"ח 8653/18 צדיק נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (31.12.2019)).
כאן, הכשל בבקשה נסוב סביב היבט דיוני פשוט ויסודי. זאת, באשר ליחס בין מיצוי ההליכים הערעוריים טרם פנייה לבקשה למשפט חוזר".
מחדלי חקירה? כעילה למשפט חוזר
מ"ח 8281/20 סרור: בענייננו, טוען המבקש כי עיוות הדין שנגרם לו נובע ממחדלי חקירה ואי בדיקת האפשרות לתיאום גרסאות של העדים המזהים; מניתוח שגוי של עדות פאווז; ומתרגומו השגוי של הסכם העטווה. מדובר למעשה בהצגה מחודשת של טענות ערעוריות מובהקות, אשר נדונו ונדחו כולן הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית משפט זה. אזכיר כי המסגרת הדיונית של משפט חוזר איננה משמשת במה לטיעון חוזר וודאי לא לערעור נוסף (מ"ח 390/19 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל (31.12.2019);
מ"ח 6023/18 פלוני נ' מדינת ישראל (30.6.2019)). במילים אחרות, הדיון בבקשה למשפט חוזר אינו "ערעור נוסף", ואין הוא המקום הראוי לדון בטענות אשר נדונו על ידי הערכאות שדנו בתיק. בעניין זה, נאמר כי "אין המדובר בהליך נוסף של ערעור על פסק הדין, בו תינתן למבקש 'הזדמנות נוספת' לטוות גרסה שונה או משופרת, אלא 'בהליך חריג שבחריגים, השמור למקרים בודדים'" (ראו: מ"ח 3523/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה יב (1.1.2017)). משכך אין לומר כי עניינו של המבקש נמנה על אותם מקרים חריגים בהם נגרם עיוות דין, באופן המצדיק קיומו של משפט חוזר.
משפט חוזר לאור גילוי על השופט?
האם אפשרי לפסול שופט אחרי סיום המשפט? לכאורה התשובה היא לא.
בש"פ 2295/24 אמיר ברמלי נ. מדינת ישראל (07.06.2024)
"20. תחילה, אבקש להסיר מהדרך את אחת מהטענות שנטענו על ידי המשיבה: עילת פסלות כנגד המותב שהכריע בדינו של נאשם, יכולה, לדעתי, במישור העקרוני ובנסיבות המתאימות, להוות טעם לבקשה למשפט חוזר. אחת מהעילות למשפט חוזר, הינה כאשר "נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין" (סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט). להשקפתי, גילוין בדיעבד, של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט), יכולות, במקרה מתאים, לעורר "חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".
