עיון חוזר במעצר

כל עורך דין פלילי שלקוחו עצור רוצה את השחרור ולו לרגע אחד לפני הטיעונים לעונש. שלא לדבר על מציאות של לפני הכרעת הדין.

אחד הכלים הוא עיון חוזר במעצר, אפילו באמצע התיק הפלילי המתנהל, אחרי שהעילה בשמה נעצר פגה, או נחלשה ברמה זאת או אחרת. לא אחת אחרי שהרוחות נרגעו.

יש מסר חשוב באדם משוחרר. לבטח בנקודות שצפוי היה שיהיה עצור.

אולם מה עושים שיש החלטת מעצר ראשונית?

לא אחת ההחלטה היא בשל בעיות בהשגת "חלופה" פעמים אחרות בשל שלל סיבות ונסיבות אחרות.

חקירה במשטרה מובילה ללחץ גדול, לחץ שמוביל לרצון עז לשנות את המציאות של אחד מגורמי הלחץ – המעצר.

מעצר כמקדם אינטרסים

בתור דוגמה להערה למעלה.

קיים מצב במסגרתו אנו נעדיף שהלקוח יישאר עצור חלק מהזמן לאור מצב שברור שתהה תקופת עונש לריצוי.

עונש שלא מרוצה בזמן מעצר הבית, אולם לפני החלטות חשובות בתיק – ראוי להגיע אליהן שאתה משוחרר.

מתי אפשרי לפנות לבית המשפט בעיון חוזר

השאלה, מתי אפשרי לפנות לבית המשפט בעתירה לעיון חוזר, בשאלת המעצר, היא שאלה רבת חשיבות.

הרי לא תיק פלילי שם הנאשם עצור עד לתום ההליכים כמו תיק פלילי שם הנאשם משוחרר, ואפילו עצור באיזוק אלקטרוני!

הבסיס הראשוני הוא שינוי נסיבות מהותי.

בתוך זאת הוכר כמובן מצב של התפתחות בתיק העיקרי שמשנה את התמונה.

כמובן גם מצב של משך הזמן של ניהול התיק.

דוגמה נוספת (לא רשימה סגורה) היא העדר התקדמות הולמת למרות הזמן.

יש לציין גם שינוי נסיבות יכול לנבוע מהעדת העד שחששו מהשפעה על עדותו ועוד ועוד.

חלק מההלכות מובאות בזה:

שינוי נסיבות מהותי  – עיון חוזר במעצר

בש"פ 61461/9 – "המבקש לעיין מחדש בהחלטה הנוגעת לתנאי מעצר להראות כי חל שינוי נסיבות מהותי וממשי ממועד מתן ההחלטה או כי התגלה מאז מידע משמעותי חדש (ראו: סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996; בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (28.2.2016); ….….

החזרה מההסכמה לראיות לכאורה – כעילה לעיון חוזר במעצר

בש"פ פלוני – 6185/19: דגשים לא במקור – גם לא הכותרות:

"….אפשרותו של נאשם לפנות לבית המשפט ולבקש לדון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, כאשר זו לא נדונה לגופה בשלב קודם של ההליך, אינה סותרת את הוראתו של סעיף 52 לחוק המעצרים, אשר לפיה:

"עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

עובדות חדשות?

           על פי הוראה זו, תנאי סף להגשתה של בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר הוא גילויין של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן מאז מתן ההחלטה ששינויה נתבקש.

           לדידי, מצב דברים בו הביע נאשם, באמצעות סניגורו, הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, ולאחר מכן ביקש לחזור בו מהסכמה זו – עשוי לעלות כדי "שינוי נסיבות" המצדיק דיון מקיף בשאלת התשתית הראייתית הלכאורית, במסגרת בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר.

הסכמה לראיות לכאורה כצעד דיוני

           זאת, שכן ברור ומובן לכל בר-דעת כי בשלב מוקדם זה של ההליך הפלילי, ההסכמה לקיומן של ראיות לכאורה היא צעד דיוני בלבד, שנועד לקדם את ההליך, ואין בה כדי ללמד באופן מהותי על עמדתו של הנאשם ביחס לעבירות המיוחסות לו או למסכת העובדתית הנטענת על ידי התביעה.

הסכמה לראיות לכאורה מול הודיה

במובן זה מתקיים שוני עקרוני בין הסכמה דיונית זו – ממנה יוכל הנאשם לחזור בו בהמשך – לבין הודיה של נאשם בכתב האישום, שהיא הודיה מהותית וממנה לא יוכל הנאשם לחזור בו אלא במקרים חריגים ובהתקיים הטעמים המיוחדים לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (ראה, למשל, ע"פ 279/19 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (25.9.2019)).

ניצוץ ראייתי – עיון חוזר במעצר

"… הדברים נכונים במיוחד בנסיבות כבענייננו – כמתואר בסעיף 5 לעיל – שבהן הסכמתו של נאשם לקיומן של ראיות לכאורה היא מסויגת ומתוחמת, לצורך מתן שהות לסנגורו ללמוד כהלכה את חומר הראיות, מבלי לעכב את הדיון בהיתכנות קיומה של חלופת מעצר.

ניצוץ ראייתי ותסקיר

           כך, לעתים מסכים הסנגור לקיומו של "ניצוץ ראייתי", ובד בבד מבקש מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר אשר יבחן את אפשרות שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. מקרה זה הוא דוגמא מובהקת למתן הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה לצרכים דיוניים בלבד, שאין בה לבדה כדי לשלול את האפשרות לדון בעתיד בשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בהמשך".